משפחת שאולי, נתבקשה על ידי בעלי אולם האירועים "מנגינות" להשקיע באולם האירועים, כנגד הקצאת מניות מיעוט.
המשפחה השקיעה סכומים מצטברים של למעלה ממליון ₪, וזאת כנגד 10% מהחברה המחזיקה באולם. ההשקעה נראתה בעיניהם כה אטרקטיבית שכן לפי המידע שנמסר להם על ידי בעלי החברה, שווי החברה עמד על כל 16 מיליון ₪.
מי מכם לא היה מסכים להשקעה רווחית שכזו ?
לימים, החלה משפחת שאולי לגלות כי -
- הבעלים המקורי, הפסיק להשקיע כספים בחברה, אלא דרש מהם להוסיף כספים על השקעתם המקורית
- הבעלים המקורי, החל למשוך לעצמו משכורות נדיבות, תוך שהוא מעלים נתון זה ממשפחת שאולי ובעוד שמשפחת שאולי מושכת "משכורות מינימום".
- הבעלים המקורי, החל לנצל את תקבולי החברה לכיסוי גירעונות של חברות אחרות שבבעלותו, תוך הסתרת משיכות אלו ממשפחת שאולי.
- הבעלים המקורי מנהלים מערכת כספית מקבילה במזומן, מחוץ למערכת הנהלת החשבונות הרשמית של החברה.
- הבעלים המקורי, רשם תקבולים בספרי החברה הנמוכים באופן משמעותי מן ההסכמים שנחתמו בין החברה לבין לקוחותיה בפועל
- כשמשפחת שאולי ביקשו להעתיק את מסמכי הנהלת החשבונות של החברה, הן פוטרו על אתר מניהול החברה בתואנה ש- "הם חותרים תחת הבעלים המקורי"
והנה מסקנתו של בית המשפט:
במקרה זה, בו מדובר בחברת מעטים בה למיעוט אין כל נציגות בהנהלה, וכשבעלי השליטה מנהלים באופן עצמאי את החברה תוך עירוב הכספים בין חברות, שימוש בכספים לשם מימון חובות של חברות בבעלותם; שימוש בכספי החברה להעברות אישיות או לקרובי משפחה וניהול קופת מזומנים שלבעלי המיעוט אין כל גישה אליה, מהווים קיפוח המיעוט בדרך שאיננה מאפשרת את המשך הפעילות המשותפת.
מהעובדות שתוארו במסגרת פסק הדין עלתה המסקנה כי בעלי השליטה פעלו בדרך שלא תאפשר את החזרת השקעות משפחת שאולי מתוך מטרה לא לשתפם ברווחי החברה אם יהיו
לאור כל האמור, ובשים לב שהמדובר היה בחברת מעטים פסק בית המשפט כי יש להביא לסיום יחסי השותפות שבין הצדדים. בית המשפט הוסיף וקבע כי הבעלים המקורי יפצה את משפחת שאולי בסכומים מצטברים העולים לכדי 1.2 מיליון ₪.
