מעשה בחברה שהיתה לה מסגרת אשראי מאושרת בחשבון העו"ש גובה 100,000 ₪ וכן יתרת פקדון מטח"י. חשבון החברה ניצל באותה עת רלוונטית את מלוא סכום המסגרת וכשהבנק קיבל סדרה של שיקים לפרעון הוא סירב לכבד אותם.
החברה העלתה שלוש טענות מרכזיות:
א. החשבון הוא חשבון אחד המתנהל בשני מטבעות: ש"ח ודולר ארה"ב. מסגרת האשראי המאושרת היא מסגרת הכוללת גם את המט"ח, וכיוון שבכל אחד ממועדי הסרוב לא חרגה היתרה הכוללת מהמסגרת המאושרת – יש לגרוע את כלל השיקים מרשימת ההגבלה;
ב. גם אם מסגרת האשראי לא הייתה מסגרת כוללת, הרי בהתחשב בקיומן של יתרות משמעותיות בחשבון המט"ח, היה על הבנק לפרוע את כלל השיקים שהוצגו לפירעון בחשבון השקלי;
ג. התפתח בין החברה לבנק נוהג, לפיו אם פירעון שיק עלול היה להביא את החשבון השקלי לכדי חריגה מהמסגרת המאושרת, היו פקידי הבנק מתקשרים למנהלה של המחברה, ומודיעים לו על החריגה מהמסגרת השקלית. במקרים אלו, הייתה החברה ממירה דולרים מיידית על מנת לכסות את החריגה. השיקים ברשימת ההגבלה סורבו מבלי שהבנק עקב אחר הנוהג האמור;
בית המשפט דחה את הטענה כי החשבון הינו אחד ו/או כי מסגרת האשראי הינה מאוחדת לשתי החשבונות, וזאת על בסיס עובדות המקרה הקונקרטי.
עם זאת, בית המשפט קבע כי כאשר ללקוח י שיותר מחשבון אחד, ובחשבונותיו יתרות זכות וחובה, קיימים חיובים הדדיים בין הבנק ללקוחו, אשר מאפשרים לבנק עקרונית לקזז את החיובים אלה מאלה.
ראשית, זכות הקיזוז הכללית שעומדת לבנק מעוגנת בהסכם לפתיחת החשבון המקנה לבנק את הזכות לקזז יתרות חובה מול יתרות בחשבונות המט"ח.
לטעמו של בית המשפט, לוּ השקיף הבנק על החשבון השקלי ועל החשבון הדולרי והיה מקזז את יתרת הזכות בחשבון הדולרי כנגד יתרת החובה בחשבון השקלי, לא היה מקום לסירובו לפרוע את השיקים מסיבת העדר כיסוי.
השאלה העומדת לפתחנו הינה האם זכות זו של הבנק לבצע קיזוז בין יתרות החובה ליתרות המט"ח, מצמיחה חובה למכור יתרות מט"ח, על מנת שלא להגביל את החשבון.
בית המשפט השיב לסוגיה זו בחיוב, ואלו נימוקיו:
1. הדין הכללי מחייב כי שימוש בזכות חוזית ייעשה בדרך מקובלת ובתום לב. בין לקוח לבנקאי קיימים יחסי אמון מיוחדים, המעצימים את חובות הבנק כלפי הלקוח, ובכלל זה את חובת תום הלב בקיום חיובים ושימוש בזכויות.
2. כאשר בנק יודע כי החזרת שיק בחשבון עלולה להביא להגבלת החשבון, מוטלת עליו חובה להפעיל את הלכת איחוד החשבונות, ואם הוא מוצא כי בהתבוננות על סך כל היתרות והחיובים של הלקוח, פירעון השיק אינו מביא לסטייה ממסגרת האשראי המאושרת, אזי מכוח עקרון תום הלב בקיום חיובים מוטלת עליו חובה לפעול: עליו למכור יתרות מט"ח או להודיע ללקוח כי עומדת לפניו אפשרות למכור מט"ח באופן שיביא לכיבוד השיק.
3. חובת תום הלב המוטלת על הבנק בהפעלת זכות הקיזוז העומדת לו, מחייבת את הבנק להודיע ללקוח כי יכול הוא להורות על מכירת מט"ח בסכום שיביא לכיבוד השיק.
4. במקרה בו עומד החשבון ביתרת חובה, ובמקביל לכך עומדות ללקוח יתרות זכות בחשבון המט"ח – יתרות אשר די בהן כדי לפרוע את השיק שהוצג לפירעון בחריגה מהמסגרת – חייב הבנק לכל הפחות בחובת הודעה מוקדמת ללקוח טרם יסרב לכבד את השיק האמור.
5. בית המשפט קבע, עם זה, כי ראוי לצמצם את חובת היידוע של הבנק במקרים מסוג זה רק לראשית הדרך, קרי לשיק/ים הראשון/נים אשר הוצג/ו לפירעון בחריגה ממסגרת האשראי, ולא לאלה שאחריהם. אין היגיון להטיל חובה על הבנק לפעול לטובת הלקוח מקרים בהם הלקוח אינו פועל בהתאם להזהרת הבנק. במקרים כאלה ניתן לומר שהלקוח ויתר, בהתנהגותו, על חובתו של הבנק במקרים מסוימים להפעיל את זכות הקיזוז הנובעת מהלכת איחוד החשבונות.
6. אגב, במענה לטענת הלקוח כי בינו לבין הבנק נוצרה הסכמה, "לפחות" בהתנהגות, ולפיה בכל מקרה בו היתרה השקלית תחרוג ממסגרת האשראי, יאפשר הבנק להמיר דולרים על מנת לכסות את החריגה, ויימנע מחילול השיקים שהוצגו לפירעון בחשבון, פסק בית המשפט בנסיבות המקרה אין מקום לראות בהתנהגות הנקודתית של הבנק כלפי המבקשת משום יצירת חובה משפטית להמשיך ולנהוג כך בכל מצב ובכל עניין.
7. דאגו איפוא לעשות עסקים בזהירות, גם בהיבטים העולים מן האמור במאמר זה.
