כתבתי רבות בפוסטים קודמים על חשיבות הליווי של עורך דין מסחרי לעסק היות והתנהלות משפטית נכונה מול רשויות, ספקים ולקוחות פוטנציאליים חשובה מאוד ואם היא נעשית כהלכה, היא יכולה לחסוך זמן יקר וכסף רב.
במסגרת פעילות עסקית יש אינסוף הסכמים שיש לנסח. עוה"ד יסייע לך בניהול מו"מ לכריתת הסכמי סחר והסכמי מכר, ינסח הסכמי רישוי, הסכמי פיתוח, הסכמי הפצה ועוד. אחד ההסכמים הבולטים והחשובים אשר בניסוחם תזדקק לסיוע מקצועי הוא הסכם שיתוף פעולה עסקי. הסכם זה מפרט את זהות השותפים ומעמדם, את סכום ההשקעה, פרטי התוכנית העסקית, מועדי תשלום, מספר המניות, הביטחונות, אופן שיתוף הפעולה ועוד אינסוף פרטים הקשורים להתנהלות החברה או העסק.
באמצעות ניסוח משפטי נאות של הסכמי המכר, הצעות המחיר וכיוצ”ב, משופר מצבה המשפטי של החברה, כך שבכל עימות משפטי עתידי, יועילו מאוד מסמכים אלו שנוסחו בידי עו”ד מקצועי, ויחסכו רבות טרחה מיותרת וסכסוכים מיותרים בבתי המשפט וההוצל”פ.
במקרים רבים, דווקא הפרטים הקטנים עליהם המליץ עורך-הדין, הם אלו שמביאים להצלחה בגבייה ובהליך המשפטי: עריכת שטר חוב, החתמת ערבים לעיסקה, הכנסת התניית שימור בעלות להסכם ועוד, הם אלו שבסופו של יום מנצחים את המערכה ומביאים להישגים.
אך מה קורה כשבתום לב, העיסקה מתנהלת ללא הסכם...
לאחרונה, דחה בית המשפט תביעה לתשלום חוב כספי שהגישו שתי חברות שסיפקו תרנגולי הודו לחברות משווקות הואיל ומדובר במערכת עסקית אשר כל המעורבים בה בחרו לנהל את עסקיהם ללא מערכת חוזית או הסכמית בכתב ואף ללא מסמכים מסודרים אשר מתעדים בצורה הולמת את ההתנהלות העסקית המשותפת.
התובעות הינן חברות בע"מ העוסקות בין היתר בשיווק בעלי כנף ("החברות").
נתבע 1 הינו מנהלה של נתבעת 2 ובעל המניות שלה ועוסק בגידול ושיווק תרנגולים הודים.
נתבעת 2 הינה חברה בע"מ העוסקת בשיווק סיטונאי של בשר הודים ומפעילה משחטה.
נתבע 3 הינו נושא משרה ובעל השליטה בפועל בנתבעת 4 - חברה העוסקת במתן שירותי שחיטה ושיווק בשר הודו.
למרות שנתבע 3 אינו רשום במרשם החברות, הוא הרוח החיה בנתבעות 2, 4, 5 וכן היה בעל השליטה בנתבעת 2 יחד עם נתבע 1 ועסק בשיווק של כל תוצרת המשחטה כך שכל כספי התקבולים של הנתבעת 2 הגיעו לידיו.
הנתבע 5 הינו בעל מניות ומנהלה הרשום של הנתבעת 4.
נטען כי הנתבעים 1 5 ניהלו בשיתוף פעולה את המשחטה וכי הנתבעת 6 הינה חברה שהוקמה על ידי הנתבעים 3 5 על מנת לחמוק מהתחייבויות וחובות הנתבעים כלפי נושים שונים לרבות התובעות.
החברות התובעות טענו כי במהלך שנת 2008 סוכם בין התובעת 1 לנתבע 1 כי התובעת תגדל עבורו בלולים המצויים ברשותה או מטעמה אפרוחים בני יום וכי היא תמכור לנתבע 1 את ההודים שגודלו על ידה.
נטען כי התובעת פעלה בהתאם כאשר סך כל העסקה עמדה על סך כולל של 2,016,405 ₪.
נטען כי הנתבע 1 שילם באיחור ניכר חלק מהחוב בגין העסקה ונותרה יתרת חוב בסך 1,382,005 ₪. עוד נטען כי התובעת 1 שיווקה לנתבעים הודים לשחיטה ובגין עסקה זו נותרו הנתבעים חייבים סך כולל של 1,987,061 ₪. בנוסף, נטען כי בשנים 2008 2009 שיווקה התובעת 2 לנתבעים בשר הודים לשחיטה והנתבעים נותרו חייבים לה סך של 830,933 ₪.
בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות מחמת היעדר הוכחה.
מעדות מנהל התובעות עולה כי התובעות עצמן אינן יודעות לומר מי למעשה חב להן תשלום בגין הסחורה שסופקה.
נקבע כי במקרה דנן מדובר במערכת עסקית כאשר כל המעורבים בה בחרו לנהל את עסקיהם ללא מערכת חוזית או הסכמית בכתב ואף ללא מסמכים מסודרים אשר מתעדים בצורה הולמת את ההתנהלות העסקית המשותפת.
מהעדויות עולה כי בחלק מהמקרים התובעות אף לא ידעו מהי מערכת היחסים בין הגורמים השונים ומול מי הן עובדות וגם לא ידעו מי עומד מאחוריהם.
נקבע כי גורם הבוחר לנהל כך את עסקיו חייב לקחת בחשבון קשיים פוטנציאליים בהם הוא עלול להיתקל במידה והעסקים עולים על שרטון, כאשר המשמעות הינה כי אז יעלה קושי להוכיח טענות אודות קיום חובות, כגון במקרה דנן. משבחרו התובעות לנהל את עסקיהן באופן זה, אין להן אלא להלין על עצמן.
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחתה. התובעות ישאו בהוצאות שכ"ט עו"ד הנתבעים.
